> בטיחות במעבדות >
בטיחות במעבדה: 8 עמודי התווך לניהול בטיחות במעבדות כימיות, ביולוגיות ומחקר
כיצד מנהלים סביבת עבודה בטוחה במעבדה פעילה, מזהים סיכונים לפני התרחשות אירועים ומייצרים תרבות בטיחות שאינה תלויה רק בנהלים ובציוד מגן?
מעבדות כימיות, ביולוגיות ומעבדות מחקר ופיתוח (R&D) הן סביבות עבודה דינמיות, מורכבות ולעיתים עתירות סיכונים. בשונה מסביבות עבודה שבהן תהליכי הייצור קבועים יחסית, במעבדות מחקר מתבצעים שינויים תכופים בחומרים, בשיטות העבודה, בציוד ובתהליכים.
ניסוי שהיה בטוח אתמול אינו בהכרח בטוח היום. שינוי בריכוז חומר, הגדלת כמות, החלפת ממס, שימוש בציוד חדש או שינוי בתנאי התהליך עלולים ליצור סיכונים שלא נבחנו קודם לכן.
למרות זאת, במעבדות רבות ניהול הבטיחות מתמקד בעיקר בהדרכות תקופתיות, בציוד מגן אישי ובביצוע סיורי בטיחות.
אלו מרכיבים חשובים, אך הם אינם מספיקים בפני עצמם.
ניהול בטיחות אפקטיבי במעבדה מחייב מערכת משולבת של זיהוי סיכונים, בקרות הנדסיות, נהלי עבודה, הכשרת עובדים, מוכנות לחירום ובקרה מתמשכת.
במאמר זה נציג את שמונת עמודי התווך לניהול בטיחות במעבדות פעילות.
1. סקרי סיכונים: הבסיס לכל החלטה בטיחותית
ניהול הבטיחות במעבדה מתחיל בהבנת הסיכונים הקיימים בפעילות המתבצעת בה.
סקר סיכונים אינו צריך להיות מסמך שנכתב פעם אחת ונשמר בתיקיית הבטיחות. עליו לשקף את הפעילות בפועל ולהתעדכן בהתאם לשינויים בתהליכים, בחומרים ובציוד.
במעבדות מחקר ופיתוח קיימת חשיבות מיוחדת להערכת סיכונים לפני ביצוע ניסויים חדשים.
הערכת הסיכונים צריכה להתייחס, בין היתר, לסיכונים כימיים, ביולוגיים, פיזיקליים, חשמליים, תרמיים ומכניים, בהתאם לאופי הפעילות.
מה נדרש לבחון?
- זיהוי הסיכונים הכרוכים בחומרים, בציוד ובתהליכי העבודה.
- הערכת חומרת התרחישים והסבירות להתרחשותם.
- קביעת אמצעי מניעה והפחתת סיכונים בהתאם להיררכיית הבקרות.
- בחינת סיכונים לפני ניסויים חדשים או שינויים מהותיים בתהליכים קיימים.
- מעקב אחר יישום ההמלצות ובחינת יעילותן.
לדוגמה, מעבר מעבודה עם 100 מ”ל של ממס דליק לעבודה עם מספר ליטרים עשוי לשנות באופן משמעותי את פוטנציאל הסיכון, גם כאשר מדובר באותו חומר.
העיקרון הניהולי: אין להסתפק בשאלה האם בוצע סקר סיכונים, אלא יש לבדוק האם הסקר משקף את העבודה המתבצעת כיום במעבדה.
2. חומרים מסוכנים: שליטה מלאה בחומר לאורך מחזור השימוש
חומרים מסוכנים הם מרכיב מרכזי בפעילותן של מעבדות כימיות ומחקריות.
הסיכונים אינם נובעים רק מתכונות החומר עצמו, אלא גם מכמותו, מריכוזו, מתנאי האחסון, מאופן השימוש בו ומהאפשרות לתגובה עם חומרים אחרים.
ניהול בטיחותי של חומרים מסוכנים מחייב בקרה לאורך כל מחזור השימוש בחומר, החל מקבלתו למעבדה ועד לסילוק הפסולת הנוצרת ממנו.
תחומי הבקרה המרכזיים
ניהול מלאי חומרים: קיום רשימת חומרים מעודכנת, הכוללת כמויות, מיקומי אחסון ומאפייני סיכון רלוונטיים.
גיליונות בטיחות (SDS): זמינות מידע בטיחותי מתאים לעובדים והיכרות עם הסיכונים, אמצעי המיגון, הוראות האחסון והתגובה בחירום.
אחסון והפרדת חומרים: הפרדה בין חומרים שאינם תואמים, כגון חומצות ובסיסים מסוימים, מחמצנים וחומרים אורגניים דליקים, בהתאם לתכונות החומרים ולדרישות הרלוונטיות.
סימון וזיהוי: סימון מתאים של מכלים, תמיסות וחומרי ביניים, כך שניתן יהיה לזהות את תכולתם ואת הסיכונים הכרוכים בהם.
ניהול פסולת מסוכנת: איסוף, הפרדה, סימון, אחסון ופינוי בהתאם לסוג הפסולת ולדרישות החלות.
היתרי רעלים: בחינת הצורך בהיתר רעלים, עמידה בתנאיו וביצוע מעקב אחר חומרים וכמויות, בהתאם להוראות הדין.
טעות נפוצה במעבדות
לעיתים קיימת רשימת חומרים מסודרת במערכת הרכש, אך אין התאמה מלאה בינה לבין החומרים הנמצאים בפועל בארונות, במקררים ובאזורי העבודה.
פער כזה עלול לפגוע בניהול הסיכונים, בהיערכות לחירום וביכולת לזהות חומרים מסוכנים בזמן אירוע.
העיקרון הניהולי: ניהול חומרים מסוכנים אינו מסתיים ברכישת החומר. הוא מחייב שליטה גם באופן השימוש, האחסון והסילוק.
3. בטיחות ביולוגית: מניעת חשיפה והתפשטות של גורמים ביולוגיים
מעבדות ביולוגיות ומעבדות מחקר העוסקות במיקרואורגניזמים, בתרביות תאים, בדגימות ביולוגיות או בחומרים ממקור ביולוגי מחייבות התייחסות ייעודית לסיכונים ביולוגיים.
רמת הסיכון תלויה בגורם הביולוגי, במאפייני הפעילות, בדרכי החשיפה האפשריות ובתנאי העבודה.
לא כל מעבדה ביולוגית מחייבת אותה רמת מיגון, ולכן יש להתאים את אמצעי הבטיחות להערכת הסיכונים.
הנושאים המרכזיים
- זיהוי וסיווג הגורמים הביולוגיים והסיכונים הנובעים מהם.
- בחינת דרכי החשיפה האפשריות, לרבות שאיפה, מגע, דקירה וחשיפה לריריות.
- התאמת אמצעי הכלה ובקרה, לרבות ארונות בטיחות ביולוגיים (BSC), כאשר הם נדרשים.
- קביעת נהלים לעבודה עם תרביות, דגימות וחומרים ביולוגיים.
- מניעת יצירת אירוסולים והתפשטות זיהומים.
- טיפול מתאים בפסולת ביולוגית ובציוד מזוהם.
- הגדרת פעולות במקרה של חשיפה, שפך או תקלה.
יש להבחין בין מנדף כימי, המיועד בעיקר לשליטה בחשיפה לאדים ולגזים מסוכנים, לבין ארון בטיחות ביולוגי, המיועד לספק הגנה ביולוגית בהתאם לסוגו ולייעודו.
העיקרון הניהולי: בטיחות ביולוגית אינה מסתכמת בשימוש בכפפות ובחלוק. היא מבוססת על הערכת סיכונים, אמצעי הכלה, שיטות עבודה בטוחות והכשרת העובדים.
4. בטיחות ציוד ותהליכי עבודה: לא רק החומר קובע את הסיכון
במעבדות רבות תשומת הלב מופנית בעיקר לחומרים הכימיים והביולוגיים, אך חלק משמעותי מהסיכונים נובע דווקא מהציוד ומהתהליכים שבהם נעשה שימוש.
ציוד מעבדתי עלול ליצור סיכונים מכניים, חשמליים, תרמיים ולחציים, גם כאשר אינו כולל שימוש בחומרים מסוכנים.
דוגמאות לציוד ולתהליכים המחייבים בחינה
מנדפים כימיים: בדיקת התאמתם לעבודה, תקינותם, תנאי השימוש בהם וביצוע בדיקות כנדרש.
ארונות בטיחות ביולוגיים: התאמת הארון לסוג הפעילות, בדיקות תקינות, הסמכות ושימוש נכון.
גזים דחוסים: אבטחת גלילים, שימוש בווסתים מתאימים, מניעת דליפות והגנה מפני סיכוני לחץ, דליקה וחנק.
ציוד קריוגני: מניעת כוויות קור, חנק עקב דחיקת חמצן, והצטברות לחץ במערכות לא מתאימות.
צנטריפוגות: התאמת הרוטורים, איזון, תחזוקה, בדיקות ושימוש בהתאם להוראות היצרן.
מערכות חימום וקירור: מניעת כוויות, שריפות, תגובות בלתי מבוקרות וכשלי ציוד.
מערכות חשמל: שימוש בטוח בציוד, מניעת עומס יתר, זיהוי ציוד פגום והתאמת הציוד לסביבת העבודה.
החשיבות של הוראות עבודה
לכל ציוד או תהליך בעל סיכון משמעותי יש לקבוע הוראות עבודה מתאימות, בהתאם להערכת הסיכונים.
הוראות העבודה צריכות להבהיר כיצד מפעילים את הציוד, אילו פעולות אסורות, מהם אמצעי ההגנה הנדרשים ומה יש לעשות במקרה של תקלה.
העיקרון הניהולי: ציוד תקין אינו בהכרח ציוד המופעל בצורה בטוחה. הבטיחות תלויה גם בשיטת העבודה, בתחזוקה ובהכשרת המשתמשים.
5. הגנה על העובדים: מניעת חשיפות ופגיעות תעסוקתיות
העובדים במעבדה עלולים להיחשף למגוון גורמי סיכון, חלקם מיידיים וחלקם בעלי השפעות מצטברות לאורך זמן.
חשיפה לחומרים כימיים, גורמים ביולוגיים, רעש, קרינה או עומסים ארגונומיים עשויה להתרחש כחלק מפעילות שגרתית.
לכן, הגנה על העובדים צריכה להתבסס על בחינת הסיכונים והחשיפות בפועל.
ציוד מגן אישי
יש להתאים את ציוד המגן לסיכון הספציפי, ולא להסתפק בהנחיה כללית להשתמש בכפפות, במשקפי מגן ובחלוק.
לדוגמה, כפפה המתאימה לעבודה עם חומר מסוים אינה בהכרח מתאימה לחומר אחר.
יש לבחון את עמידות חומר הכפפה, זמן החדירה, משך החשיפה ואופן העבודה.
גיהות תעסוקתית
בפעילויות שבהן קיימת אפשרות לחשיפה תעסוקתית לגורמים מזיקים, יש לבחון את הצורך בביצוע ניטור סביבתי-תעסוקתי ובאמצעי בקרה נוספים, בהתאם להערכת הסיכונים ולדרישות הדין.
כאשר נדרש, יש לבצע גם מעקב רפואי תעסוקתי בהתאם למסגרת הרגולטורית הרלוונטית.
ארגונומיה
עבודה ממושכת מול מיקרוסקופ, שימוש חוזר בפיפטות, עבודה בעמדות לא מותאמות וישיבה ממושכת עלולים לגרום לעומסים על מערכת השריר והשלד.
שיפור עמדות העבודה, גיוון משימות והתאמת הציוד יכולים להפחית סיכונים אלו.
העיקרון הניהולי: ציוד מגן אישי הוא שכבת הגנה חשובה, אך אינו תחליף לבקרות הנדסיות, לשיטות עבודה בטוחות ולצמצום החשיפה במקור.
6. הדרכות ונהלים: להפוך ידע להתנהגות בטוחה
הדרכות בטיחות הן מרכיב חיוני בניהול מעבדה, אך עצם ביצוע ההדרכה אינו מבטיח שהעובד יודע להתמודד עם הסיכונים הכרוכים בעבודתו.
הדרכה אפקטיבית צריכה להיות מותאמת לתפקיד העובד, לציוד שבו הוא משתמש ולחומרים ולתהליכים שבהם הוא מעורב.
מערך הדרכות נכון כולל
- הדרכת בטיחות כללית לעובדים חדשים.
- הדרכות ייעודיות לסיכונים כימיים וביולוגיים.
- הדרכה לפני שימוש בציוד ובתהליכים מסוכנים.
- הדרכה בעקבות שינויים מהותיים בשיטות העבודה.
- ריענון תקופתי בהתאם לדרישות ולצרכים.
- תיעוד ההדרכות ובחינת הבנת העובדים.
נהלי עבודה
נהלי הבטיחות צריכים להיות ברורים, נגישים ומותאמים לעבודה בפועל.
נוהל שאינו תואם את שיטת העבודה במעבדה עלול להפוך למסמך פורמלי שאין לו השפעה אמיתית על התנהגות העובדים.
הרשאות וכשירות
בפעילויות בעלות סיכון משמעותי מומלץ להגדיר מי רשאי לבצע את הפעילות, איזו הכשרה נדרשת ומהם התנאים לעבודה עצמאית.
העיקרון הניהולי: המטרה אינה רק להוכיח שהעובד השתתף בהדרכה, אלא לוודא שהוא מבין את הסיכונים ויודע לעבוד בצורה בטוחה.
7. היערכות לחירום ותחקור אירועים: מוכנות לפני שהאירוע מתרחש
גם במעבדה שבה מיושמים אמצעי מניעה מתאימים, לא ניתן לשלול לחלוטין אפשרות להתרחשות אירוע בטיחותי.
שפך כימי, חשיפה ביולוגית, דליפת גז, שריפה, פציעה או תקלה בציוד עלולים להתפתח במהירות ולחייב תגובה מיידית.
היערכות נכונה לחירום צריכה להתבסס על תרחישים רלוונטיים לפעילות המעבדה.
המרכיבים המרכזיים
נהלי חירום: הגדרת אופן התגובה לאירועים צפויים, לרבות פינוי, בידוד אזור, דיווח וקבלת סיוע.
ציוד חירום: זמינות ותקינות של אמצעי חירום מתאימים, כגון משטפות עיניים, מקלחות חירום, אמצעי כיבוי וערכות לטיפול בשפכים, בהתאם לסיכונים.
צוותי חירום: הגדרת בעלי תפקידים, תחומי אחריות והכשרות מתאימות.
תרגילים: בחינת יכולת התגובה של העובדים והארגון באמצעות תרגול תרחישים רלוונטיים.
תחקור אירועים: ניתוח תאונות, אירועים וכמעט-תאונות לצורך זיהוי גורמי שורש ומניעת הישנות.
לא כל שפך מטופל באותה צורה
התגובה לשפך תלויה בסוג החומר, בכמות, בתנאי הסביבה וביכולת הצוות לטפל בו בבטחה.
בחלק מהמקרים ניתן לבצע טיפול מקומי באמצעות עובדים שהוכשרו לכך, ובמקרים אחרים נדרש לפנות את האזור ולהפעיל גורמי חירום מתאימים.
העיקרון הניהולי: היערכות לחירום נבחנת ביכולת העובדים להגיב לאירוע אמיתי, ולא רק בקיומו של נוהל כתוב.
8. בקרה, רגולציה ושיפור מתמיד: לוודא שהמערכת באמת עובדת
מערכת בטיחות אפקטיבית אינה יכולה להסתמך רק על נהלים, הדרכות וסקרי סיכונים.
יש לוודא באופן שוטף שאמצעי הבטיחות מיושמים, שהציוד תקין, שהליקויים מטופלים ושהפעילות עומדת בדרישות החלות עליה.
מרכיבי הבקרה
סיורי בטיחות: זיהוי מפגעים, התנהגויות לא בטוחות ופערים בין הנהלים לבין העבודה בפועל.
מבדקי בטיחות: בחינה שיטתית של יישום הדרישות והנהלים.
בדיקות תקופתיות: מעקב אחר בדיקות ציוד, מערכות ואמצעי בטיחות בהתאם לדרישות החלות ולהוראות היצרן.
ניהול ליקויים: רישום ליקויים, הגדרת אחראים, קביעת מועדי טיפול ואימות סגירת הפעולות.
ניהול דרישות רגולטוריות: זיהוי החובות החלות על המעבדה ובקרה אחר יישומן.
מדדי ביצוע: מעקב אחר ביצוע הדרכות, טיפול בליקויים, ביצוע בדיקות, אירועים ויישום תוכנית העבודה.
חשוב להדגיש כי החובות הרגולטוריות אינן זהות בכל המעבדות. הן תלויות, בין היתר, בסוג החומרים, בכמויות, בגורמים הביולוגיים, בציוד, בתהליכים ובמאפייני מקום העבודה.
העיקרון הניהולי: מערכת בטיחות טובה אינה נמדדת רק במספר הבדיקות שבוצעו, אלא גם ביכולת לזהות כשלים, לטפל בהם ולמנוע את הישנותם.
כיצד הופכים את שמונת עמודי התווך לתוכנית עבודה מעשית?
האתגר המרכזי בניהול בטיחות במעבדות אינו בהכרח מחסור בידע מקצועי, אלא היכולת להפוך את הידע למערכת עבודה מסודרת ומתמשכת.
לשם כך מומלץ לפעול במספר שלבים:
- מיפוי מצב קיים: בחינת החומרים, הציוד, התהליכים, הנהלים, ההדרכות ואמצעי הבטיחות הקיימים.
- זיהוי פערים: השוואת המצב הקיים לדרישות החלות ולהמלצות המקצועיות הרלוונטיות.
- תעדוף פעולות: קביעת סדר טיפול המבוסס על רמת הסיכון ועל דחיפות הטיפול.
- הגדרת אחריות: קביעת בעלי תפקידים האחראים לביצוע הפעולות ולמעקב.
- בניית תוכנית עבודה: קביעת משימות, מועדים, משאבים ומדדי ביצוע.
- בקרה ושיפור: בחינת התקדמות, אימות יישום הפעולות ועדכון התוכנית בהתאם לשינויים.
תוכנית עבודה כזו מאפשרת להנהלת המעבדה לעבור מניהול תגובתי של אירועים וליקויים לניהול בטיחות יזום ומבוסס סיכונים.
שאלות נפוצות בנושא בטיחות במעבדות
- האם כל מעבדה חייבת לבצע סקר סיכונים?
החובות הספציפיות תלויות בסוג המעבדה, בפעילותה ובדין החל עליה. עם זאת, זיהוי והערכת סיכונים הם בסיס מקצועי חיוני לניהול בטיחות בכל מעבדה, ובנסיבות מסוימות קיימות חובות מפורשות לביצוע הערכות סיכונים או להכנת מסמכי בטיחות. - באיזו תדירות צריך לעדכן סקר סיכונים במעבדה?
יש לבחון את הצורך בעדכון בעקבות שינויים בחומרים, בתהליכים, בציוד או במאפייני החשיפה, וכן בעקבות אירועים או ממצאים חדשים. בנוסף, יש לקיים בחינה תקופתית בהתאם לדרישות החלות ולרמת הסיכון. - האם עבודה בתוך מנדף מבטיחה הגנה מלאה?
לא. יעילות המנדף תלויה בתקינותו, בהתאמתו לסוג העבודה, בתנאי ההפעלה ובאופן השימוש. מנדף כימי גם אינו מהווה בהכרח אמצעי מיגון מתאים מפני סיכונים ביולוגיים. - האם כל מעבדה כימית חייבת בהיתר רעלים?
לא בהכרח. הצורך בהיתר רעלים נקבע בהתאם להוראות חוק החומרים המסוכנים והתקנות הרלוונטיות, ובין היתר לפי סוגי הרעלים והכמויות המוחזקות או שבהן נעשה שימוש. - מי אחראי לבטיחות במעבדה?
האחריות נגזרת מהדין, מהמבנה הארגוני ומחלוקת הסמכויות. למעסיק ולהנהלה חובות בתחום הבטיחות, ולמנהלי המעבדות, לבעלי תפקידים מקצועיים ולעובדים קיימות אחריויות בהתאם לתפקידם ולהוראות החלות. מינוי ממונה בטיחות אינו פוטר את המעסיק מחובותיו. - האם הדרכת בטיחות כללית מספיקה לעובדי מעבדה?
בדרך כלל לא. יש להתאים את ההדרכה לסיכונים הספציפיים של העובד, לרבות החומרים, הציוד והתהליכים שבהם הוא עוסק, בהתאם לדרישות החלות ולהערכת הסיכונים.
לסיכום: בטיחות במעבדה היא מערכת ניהולית, לא אוסף של פעולות
מעבדה בטוחה אינה נמדדת רק במספר הנהלים שנכתבו, במספר ההדרכות שבוצעו או בכמות ציוד המגן שנרכש.
היא נמדדת ביכולת הארגון לזהות סיכונים, לנהל שינויים, להפעיל אמצעי בקרה יעילים, להכשיר עובדים ולהגיב נכון למצבים בלתי צפויים.
שמונת עמודי התווך שהוצגו במאמר יוצרים מסגרת מקצועית לניהול בטיחות במעבדות כימיות, ביולוגיות ומעבדות מחקר ופיתוח.
כל אחד מהם חשוב בפני עצמו, אך הערך המשמעותי נוצר כאשר הם פועלים יחד כחלק ממערכת ניהול אחת.
מעבדה בטוחה לא נשענת על אמצעי הגנה אחד. היא נבנית ממערכת שלמה של אנשים, תהליכים, ידע ובקרה שפועלים יחד.
שחר בטיחות, איכות וסביבה – ליווי מקצועי לניהול בטיחות במעבדות
ניהול בטיחות במעבדות מחייב היכרות עם סיכונים כימיים וביולוגיים, הבנה של תהליכי עבודה, יכולת לבצע הערכות סיכונים והיכרות עם הדרישות הרגולטוריות הרלוונטיות.
שחר בטיחות, איכות וסביבה מלווה ארגונים ומעבדות בנושאי בטיחות בעבודה, חומרים מסוכנים, סקרי סיכונים, הדרכות, נהלים ובקרה מקצועית, בהתאם לצורכי הארגון ולאופי פעילותו.
מעוניינים לבחון את מערך הבטיחות במעבדה שלכם?
ניתן לפנות לצוות שחר לבחינת הצרכים המקצועיים ולגיבוש תוכנית עבודה מותאמת.
הבהרה מקצועית: המאמר מציג עקרונות לניהול בטיחות במעבדות ואינו מהווה חוות דעת משפטית או רשימה ממצה של חובות הדין.
יש לבחון את הדרישות המחייבות בהתאם למאפייני כל מעבדה ולדין החל עליה.
