היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה הינו מסמך חיוני עבור כל עסק או מפעל העוסק בחומרים מסוכנים בישראל. כבעלי מפעל או עסק, הבנת תהליך הרישוי והעמידה בדרישות החוק אינה רק חובה חוקית, אלא גם נדבך מרכזי בניהול תקין ובטיחותי של העסק. במאמר זה אציג בפניכם מדריך מקיף הכולל את כל המידע הנדרש אודות תהליך קבלת היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה – מהשלבים הראשוניים ועד לחידוש ההיתר, כולל טיפים מניסיוני המקצועי בליווי עשרות עסקים בתהליך זה.

מהו היתר רעלים ולמה הוא חשוב לעסק שלך?

היתר רעלים הינו אישור הניתן מטעם המשרד להגנת הסביבה לכל עסק העוסק בחומרים מסוכנים, בהתאם לחוק החומרים המסוכנים (תשנ”ג-1993). ההיתר מהווה למעשה “רישיון” המאפשר לעסק להחזיק, לייצר, לאחסן ולהשתמש בחומרים המוגדרים כמסוכנים על פי החוק.

עסק נדרש להחזיק בהיתר רעלים כאשר הוא עובד עם חומרים המוגדרים כ”רעלים” בכמויות העולות על הסף הפטור מהיתר. חומרים אלו כוללים מגוון רחב של חומרים כימיים המשמשים בתעשייה, במחקר ובמגזרים נוספים – החל מחומצות וחומרים קורוזיביים, דרך ממסים אורגניים, ועד חומרים דליקים, מחמצנים וחומרים רעילים אחרים.

חשיבות ההיתר נובעת משני היבטים עיקריים:

ההיבט החוקי – פעילות ללא היתר רעלים תקף, כאשר נדרש כזה, מהווה עבירה פלילית שעלולה לגרור קנסות כבדים (עד 1.36 מיליון ש”ח לתאגיד) ואף עונשי מאסר של עד שלוש שנים למנהלים האחראים. בנוסף, אי-עמידה בתנאי ההיתר עלולה להוביל להפסקת פעילות העסק על ידי המשרד להגנת הסביבה.

ההיבט הבטיחותי – תהליך קבלת ההיתר מחייב את העסק להטמיע נהלי עבודה, אמצעי בטיחות ותוכניות חירום שמטרתם למנוע תקלות ולהיערך לאירועי חירום. היערכות זו מגינה הן על העובדים והן על הסביבה מפני השלכות של אירועי חומרים מסוכנים.

היתר הרעלים מהווה גם תנאי הכרחי לרישיון עסק לפי חוק רישוי עסקים, ומשתלב עם דרישות רגולטוריות נוספות כמו היתרי פליטה, רישיונות יבוא ועוד. עסק המחזיק בהיתר רעלים תקף נהנה גם מיתרון תדמיתי כעסק השומר על הסביבה ופועל בהתאם לחוק.

תהליך הגשת בקשה להיתר רעלים במשרד להגנת הסביבה

שלב ההכנה: מיפוי ואפיון החומרים המסוכנים בעסק

לפני הגשת בקשה להיתר רעלים, על העסק לבצע מיפוי מקיף של כל החומרים המסוכנים הנמצאים בשימוש או באחסון בחצריו. תהליך זה כולל זיהוי של כל החומרים, כימות הכמויות המרביות המוחזקות בעסק, הבנת אופי השימוש בכל חומר והסיכונים הנובעים ממנו.

בסיום תהליך המיפוי, יש לסווג את החומרים לקבוצות סיכון בהתאם להגדרות בתקנות החומרים המסוכנים, ולקבוע את רמת ההיתר הנדרשת. המשרד להגנת הסביבה מגדיר שלוש רמות היתר:

היתר רעלים מסוג A – ניתן לעסקים המחזיקים בכמויות גדולות של חומרים מסוכנים או חומרים בעלי רמת סיכון גבוהה במיוחד. תוקף ההיתר לשנה אחת.

היתר רעלים מסוג B – לעסקים המחזיקים בכמויות בינוניות של חומרים מסוכנים. תוקף ההיתר לשנתיים.

היתר רעלים מסוג C – לעסקים המחזיקים בכמויות קטנות יחסית של חומרים מסוכנים. תוקף ההיתר לשלוש שנים.

קביעת הרמה מתבססת על חישוב מדויק של “מדד הסיכון” לפי נוסחאות שקבע המשרד להגנת הסביבה, ותלויה בסוג החומרים, כמותם ואופן אחסונם.

מסמכים נדרשים והגשת הבקשה

לאחר השלמת שלב המיפוי, יש להכין את כל המסמכים הנדרשים להגשה. המסמכים העיקריים הנדרשים כוללים:

1. טופס בקשה להיתר רעלים הכולל פרטי העסק, איש קשר ואחראי רעלים

2. רשימת החומרים המסוכנים הכוללת שמות, מספרי UN/CAS, כמויות מרביות ואופן אחסון

3. תיאור תהליכי הייצור והשימוש בחומרים המסוכנים בעסק

4. תרשימי שטח המציגים את מיקום החומרים המסוכנים

5. תוכנית חירום לטיפול באירועי חומרים מסוכנים

6. פוליסת ביטוח צד ג’ הכוללת כיסוי לנזקי סביבה

7. הסכמים עם מובילים ומטפלים בפסולת מסוכנת (ככל שרלוונטי)

8. מסמכים נוספים הנדרשים בהתאם לסוג העסק ואופי הפעילות

הבקשה מוגשת כיום באופן מקוון דרך מערכת “המרשם הארצי” של המשרד להגנת הסביבה. לאחר הגשת הבקשה, כלל המסמכים עוברים בדיקה ראשונית ולאחר מכן נבחנים על ידי רכז החומרים המסוכנים במחוז הרלוונטי. תהליך הבדיקה עשוי להימשך מספר שבועות ובמהלכו ייתכן שהמשרד יבקש השלמות והבהרות.

במקרים רבים, בייחוד בהיתרים מסוג A או בבקשות ראשונות, רכז החומרים המסוכנים יערוך ביקור בעסק טרם מתן ההיתר, לבחון את ההתאמה בין המוצהר במסמכים למציאות בשטח.

דרישות המשרד להגנת הסביבה לקבלת היתר רעלים

תנאי אחסון ושימוש בחומרים מסוכנים

המשרד להגנת הסביבה מציב דרישות מחמירות לאופן האחסון והשימוש בחומרים מסוכנים, במטרה למנוע דליפות, שפכים ותקלות העלולות לפגוע בסביבה ובבריאות הציבור. בין הדרישות העיקריות:

מאצרות ואמצעי איסוף – חומרים נוזליים מסוכנים חייבים להיות מאוחסנים בתוך מאצרות תקניות בנפח של 110% לפחות מנפח המכל הגדול ביותר, או 100% מהנפח הכולל במקרה של מספר מכלים. המאצרות נדרשות להיות עמידות לחומר המאוחסן בהן ואטומות לחלוטין.

הפרדה בין חומרים מתנגשים – חובה להפריד בין חומרים העלולים להגיב באופן מסוכן זה עם זה (כגון חומרים מחמצנים וחומרים דליקים). ההפרדה יכולה להיעשות באמצעות מאצרות נפרדות, חדרים נפרדים או הפרדה פיזית של מינימום 5 מטרים.

אוורור ובקרת אקלים – במקומות בהם מאוחסנים או נעשה שימוש בחומרים נדיפים או רעילים, נדרשת מערכת אוורור מתאימה. במקרים מסוימים תידרש גם בקרת טמפרטורה, במיוחד עבור חומרים רגישים לחום.

שילוט וסימון – כל אזורי האחסון של חומרים מסוכנים חייבים להיות משולטים בבירור, כולל סימוני אזהרה תקניים. כמו כן, כל מכל או אריזה של חומר מסוכן חייבים להיות מסומנים בהתאם לתקנות הגיליון הבטיחות (SDS).

תיעוד ומעקב – נדרש לנהל מעקב מדויק אחר כמויות החומרים המסוכנים הנכנסים והיוצאים מהעסק, כולל ניהול מלאי מעודכן ורישום פסולת מסוכנת המפונה מהעסק.

תוכנית חירום ומוכנות לאירועי חומרים מסוכנים

מרכיב מהותי בדרישות לקבלת היתר רעלים הוא הכנת וטיפוח מוכנות לאירועי חירום הקשורים בחומרים מסוכנים. המשרד להגנת הסביבה מחייב את בעל ההיתר להכין תוכנית חירום מפורטת הכוללת:

נהלי חירום כתובים – המפרטים את דרכי הפעולה באירועי דליפה, שריפה או תקלה אחרת הכרוכה בחומרים מסוכנים. הנהלים צריכים להתייחס לסוגים השונים של אירועים אפשריים ולכלול הנחיות ספציפיות לטיפול בכל אחד מהחומרים המסוכנים בעסק.

ציוד חירום ומיגון – העסק נדרש להחזיק ציוד ייעודי לטיפול באירועי חומרים מסוכנים, כגון חומרי ספיחה, ערכות איטום, ציוד מיגון אישי מתאים, מקלחות חירום ומשטפי עיניים. הציוד צריך להיות מותאם לסוגי החומרים והסיכונים הספציפיים בעסק.

הדרכות לעובדים – כל העובדים החשופים לחומרים מסוכנים או עלולים להיחשף אליהם במצב חירום, חייבים לעבור הדרכות תקופתיות. ההדרכות כוללות היכרות עם החומרים, סיכוניהם, נהלי העבודה הבטוחה ואופן הפעולה באירוע חירום.

תרגול תקופתי – בעסקים המחזיקים בהיתר רעלים מסוג A ו-B, נדרש לבצע תרגילי חירום תקופתיים לבחינת המוכנות להתמודדות עם אירועים. התרגילים צריכים לדמות תרחישים שונים ולבחון את מוכנות הצוות ותקינות הציוד.

חידוש היתר רעלים והשינויים בדרישות המשרד להגנת הסביבה

היתר רעלים הינו מסמך בעל תוקף מוגבל, והוא מחייב חידוש עם פקיעתו. תדירות החידוש תלויה בסוג ההיתר: היתר מסוג A מחייב חידוש שנתי, היתר מסוג B מחייב חידוש כל שנתיים, והיתר מסוג C מתחדש אחת לשלוש שנים.

בשנים האחרונות, המשרד להגנת הסביבה עדכן והחמיר את הדרישות במסגרת מדיניות ההיתרים. בין השינויים המשמעותיים ניתן למצוא:

הגברת הדרישות לאטימות מאצרות – הוספת דרישה לבדיקות אטימות תקופתיות על ידי בודק מוסמך, בייחוד במפעלים בעלי היתר A ו-B.

דרישות מחמירות למתקני טיפול בשפכים – הגברת הדרישות למניעת זיהום קרקע ומי תהום, כולל התקנת אמצעי ניטור ובקרה מתקדמים.

הגברת הדרישות להכשרת אחראי רעלים – הרחבת תוכנית ההכשרה הנדרשת לאחראי רעלים בעסק, כולל חובת רענון תקופתי.

דיגיטציה ושקיפות – מעבר להגשה מקוונת של בקשות ודיווחים, והגברת השקיפות מול הציבור בנוגע למידע על חומרים מסוכנים.

הליך החידוש דומה במהותו להגשת בקשה ראשונית, אך מתמקד בעיקר בשינויים שחלו בעסק מאז מתן ההיתר הקודם. מומלץ להתחיל בתהליך החידוש לפחות שלושה חודשים לפני מועד פקיעת ההיתר הנוכחי.

חשוב לציין כי כל שינוי מהותי בסוגי החומרים, בכמויות או באופן האחסון מחייב עדכון של היתר הרעלים גם במהלך תקופת תוקפו. שינוי מהותי יכול להיות הוספת חומר חדש, הגדלת כמויות מעבר למוצהר, או שינוי באופן השימוש בחומר.

ניסיוני המקצועי בליווי עסקים לקבלת היתר רעלים

במהלך שנות עבודתי בתחום, ליוויתי עשרות עסקים וארגונים בתהליך קבלת היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה. ניסיון זה לימד אותי שתהליך קבלת ההיתר מורכב בהרבה ממילוי טפסים והגשת בקשה – הוא דורש הבנה מעמיקה של הרגולציה, יכולת לזהות נקודות תורפה בעסק, והיכרות עם דרישות הרגולטור.

אחד המקרים המעניינים שליוויתי היה של מפעל תעשייתי בינוני שהשתמש במגוון חומרים מסוכנים בתהליכי הייצור. המפעל התמודד עם קשיים בחידוש היתר הרעלים בשל ליקויים חוזרים במערך האחסון ובתוכנית החירום. בעבודה משותפת עם הנהלת המפעל, ביצענו שדרוג מקיף של מערך החומרים המסוכנים:

– תכננו מחדש את אזורי האחסון תוך הפרדה נכונה בין קבוצות החומרים

– בנינו מערכת ניהול מלאי ממוחשבת שאפשרה מעקב מדויק אחר כמויות החומרים

– פיתחנו תוכנית חירום מקיפה והדרכנו את העובדים בהתמודדות עם מגוון תרחישים

– יישמנו נוהלי עבודה חדשים שצמצמו את הסיכון לתקלות ואירועי חומרים מסוכנים

השינויים לא רק אפשרו למפעל לקבל את היתר הרעלים הנדרש ללא עיכובים נוספים, אלא אף הובילו לשיפור כולל בבטיחות התפעולית ולצמצום פסולת מסוכנת – מה שהתבטא גם בחיסכון כספי משמעותי.

אתגר נפוץ שאני נתקל בו הוא חוסר מודעות של עסקים לכל ההיבטים הנדרשים בהיתר רעלים. רבים מתמקדים באחסון החומרים בלבד, ומזניחים היבטים חיוניים כמו נהלי עבודה, הדרכות עובדים, ותיעוד נאות של תנועת החומרים המסוכנים בעסק.

סיכום: כיצד להיערך נכון לקבלת היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה

היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה אינו רק דרישה רגולטורית, אלא הזדמנות לשפר את ניהול החומרים המסוכנים בעסק ולהפחית סיכונים. מניסיוני המקצועי, הנה מספר המלצות מרכזיות להיערכות נכונה:

התחילו את התהליך מוקדם ככל האפשר – הקדישו זמן מספק למיפוי החומרים, הכנת המסמכים והתאמת התשתיות לדרישות. התהליך עשוי להמשך מספר חודשים, במיוחד כאשר נדרשים שינויים פיזיים באתר.

השקיעו במיפוי מדויק – מיפוי מדויק ומקיף של החומרים המסוכנים בעסק הוא הבסיס להיתר תקין. ודאו כי הרשימה מעודכנת וכוללת את כל החומרים הרלוונטיים, כולל חומרי ביניים, תוצרי לוואי ופסולת.

התייחסו לדרישות כהזדמנות – ראו בדרישות ההיתר הזדמנות לשיפור תהליכי העבודה, הגברת הבטיחות והפחתת הסיכונים הסביבתיים. השקעה במערכות ניהול ובקרה נאותות תשתלם בטווח הארוך.

היעזרו במומחים כשנדרש – התחום מורכב ומתעדכן באופן תדיר. במקרים מורכבים, שקלו פנייה לייעוץ מקצועי שיכול לחסוך זמן, כסף והתמודדות עם קשיים רגולטוריים.

זכרו כי היתר רעלים אינו “חותמת גומי” אלא כלי ניהולי חשוב המבטיח כי העיסוק בחומרים מסוכנים בעסק נעשה באופן אחראי ובטוח. עמידה בדרישות אינה רק מונעת סנקציות, אלא גם מגנה על העובדים, הסביבה והמוניטין העסקי שלכם.

ביו של הכותב:
הכותב הינו מנכ”ל ובעלים של שחר הנדסת בטיחות, חברה מובילה במתן פתרונות בתחומי בטיחות ואיכות הסביבה לארגונים ומפעלים בישראל. בעל ניסיון עשיר בליווי עסקים בתהליכי רישוי מול המשרד להגנת הסביבה ורשויות רגולטוריות אחרות, עם התמחות מיוחדת בתחום החומרים המסוכנים.