> מאמרים >
היתר רעלים אחוד: מה משתנה ומה ההבדל בין רמה א׳ לב׳?
היתר רעלים אחוד: מה משתנה ומה ההבדל בין רמה א׳ לב׳?
מאת אביה עמרן, ראש תחום איכות הסביבה | שחר הנדסת בטיחות
אחת השאלות החשובות שעולות בעקבות הרפורמה ברישוי הסביבתי היא מה עומד להשתנות עבור מפעלים שמחזיקים כיום בהיתר רעלים.
האם כל מפעל יצטרך היתר רעלים אחוד? האם מפעל שמחזיק בכמויות גדולות של חומרים מסוכנים יסווג בהכרח ברמה א׳? והאם רמה ב׳ פירושה שהדרישות יהיו פשוטות יותר?
כדי להבין את המשמעות של הרפורמה צריך קודם להבחין בין שני דברים: רמת הרישוי של המפעל ומסלול ההיתר שיחול עליו.
אלה שני נושאים קשורים, אבל הם אינם זהים.
מהו היתר רעלים אחוד?
היתר רעלים אחוד הוא חלק מרפורמת הרישוי הסביבתי המשולב, שנועדה לרכז דרישות סביבתיות ולצמצם את הצורך בניהול הליכי רישוי מקבילים.
במצב הקיים, מפעל שעוסק בחומרים מסוכנים עשוי להידרש להיתר רעלים, ובמקביל לקבל אישורים ותנאים סביבתיים נוספים במסגרת רישיון העסק.
ההסדר החדש מאפשר, כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בחוק, לרכז את ההיבטים הסביבתיים הרלוונטיים במסגרת היתר רעלים אחוד.
ההיתר עשוי לחול כאשר פעילות המפעל טעונה היתר רעלים, ובנוסף נדרש לגביה אישור של המשרד להגנת הסביבה לצורך רישיון העסק.
במקרה כזה, ההיתר האחוד משמש גם כאישור המשרד וכולל את התנאים הסביבתיים הנדרשים לפעילות.
חשוב להדגיש שהיתר רעלים אחוד אינו מחליף את רישיון העסק עצמו. המפעל עדיין נדרש לעמוד בדרישות חוק רישוי עסקים וביתר הדרישות החלות על פעילותו.
מה ההבדל בין היתר רעלים ברמה א׳ להיתר ברמה ב׳?
הרפורמה קובעת שתי רמות רישוי בהתאם לסוג הפעילות ולפוטנציאל ההשפעה הסביבתית שלה.
רמה א׳ מתייחסת לפעילויות בעלות פוטנציאל השפעה סביבתית גבוה.
רמה ב׳ מתייחסת לפעילויות בעלות פוטנציאל השפעה סביבתית בינוני.
אבל כאן חשוב לדייק: לא מדובר בחלוקה כללית בין מפעלים גדולים למפעלים קטנים, וגם לא בסיווג שנקבע רק לפי כמות החומרים המסוכנים.
הסיווג נקבע בהתאם לתוספת השלישית לחוק החומרים המסוכנים, המחולקת לשני חלקים.
חלק א׳ – סיווג לפי סוג הפעילות והיקפה
בחלק זה מפורטות פעילויות תעשייתיות שונות, ולצידן ערכי הסף הקובעים את רמת ההיתר.
בהתאם לסוג הפעילות, הסיווג עשוי להיקבע לפי כושר הייצור, ההספק, היקף הפעילות או מדדים אחרים.
למשל, מפעל עשוי להגיע לערך הסף הקבוע בחוק בשל כושר הייצור של המתקן, גם אם בפועל הוא אינו מנצל את מלוא יכולת הייצור שלו.
לכן, בבדיקת הסיווג לא מספיק להסתכל על נתוני הייצור של השנה האחרונה. צריך להבין גם מהו כושר הייצור הרלוונטי לפי הוראות התוספת.
חלק ב׳ – סיווג לפי החומרים המסוכנים ותכונותיהם
בחלק זה הסיווג מתבסס על סוגי החומרים המסוכנים, תכונות הסיכון שלהם והכמויות המוחזקות באתר.
כאן כבר לא בוחנים רק את הפעילות התעשייתית, אלא גם את החומרים עצמם.
חומר רעיל, חומר דליק או חומר המסוכן לסביבה עשויים להיות כפופים לערכי סף שונים.
גם כאשר שני מפעלים מחזיקים בכמות דומה של חומרים מסוכנים, הם לא בהכרח יסווגו באותה רמה.
ההבדל עשוי לנבוע מתכונות החומרים ומהספים החלים עליהם.
מה קורה כשחומר מסוכן משתייך ליותר מקבוצת סיכון אחת?
זו נקודה שחשוב במיוחד להכיר.
יש חומרים מסוכנים בעלי כמה תכונות סיכון במקביל. לדוגמה, חומר עשוי להיות גם דליק וגם רעיל, או להיחשב מסוכן לסביבה לצד תכונת סיכון נוספת.
במקרים כאלה לא ניתן לבחור באופן שרירותי את תכונת הסיכון שלפיה נוח יותר לסווג את החומר.
בהתאם לכללים שנקבעו בתוספת השלישית, כאשר לחומר יש כמה תכונות סיכון, רמת ההיתר נקבעת לפי ערך הסף הנמוך ביותר מבין תכונותיו, בכפוף להוראות המיוחדות שנקבעו לחומרים מסוימים.
המשמעות המעשית היא שבדיקת גיליון הבטיחות (SDS), זיהוי תכונות הסיכון וההתאמה לקריטריונים שבחוק הם חלק מהותי מבדיקת הסיווג.
האם כמה חומרים יחד יכולים להביא לסיווג ברמה א׳?
כן. וזו נקודה נוספת שחשוב להביא בחשבון.
מפעל עשוי להחזיק כמה חומרים מסוכנים, כאשר הכמות של כל חומר בנפרד נמוכה מערך הסף של רמה א׳.
לכאורה אפשר היה להסיק שהמפעל אינו מגיע לרמה הזו. אבל התוספת השלישית כוללת גם כללי חישוב לצבירת כמויות של חומרים בעלי תכונות סיכון מסוימות.
בין היתר, נבחנות קבוצות של חומרים המסוכנים לבריאות, חומרים בעלי סיכונים פיזיקליים וחומרים המסוכנים לסביבה.
כאשר מתקיימים התנאים הקבועים בתוספת, יש לבצע חישוב מצרפי בהתאם לנוסחה שנקבעה בחוק.
אם תוצאת החישוב מגיעה לערך הסף שנקבע, הפעילות עשויה להיכלל ברמה א׳ אף שחומר בודד אינו מגיע לסף בפני עצמו.
לכן, בדיקה נכונה אינה מסתיימת בהשוואה של כל חומר בנפרד לטבלת הכמויות.
האם מפעל יכול להשתייך גם לרמה א׳ וגם לרמה ב׳?
מפעל עשוי לבצע כמה פעילויות במקביל, וכל אחת מהן עשויה להתאים לסיווג שונה.
למשל, פעילות הייצור יכולה לעמוד בקריטריונים של רמה ב׳ לפי חלק א׳ של התוספת, בעוד שהחזקת החומרים המסוכנים באתר עומדת בקריטריונים של רמה א׳ לפי חלק ב׳.
כאשר מתקיימות באתר פעילויות הטעונות היתר בשתי הרמות, רמת ההיתר תיקבע לפי רמה א׳.
מסיבה זו, בדיקת התחולה צריכה להתייחס למכלול הפעילויות והחומרים באתר, ולא רק לתהליך המרכזי של המפעל.
האם כל מפעל שמחזיק כיום בהיתר רעלים יידרש להיתר רעלים אחוד?
לא בהכרח.
העובדה שלמפעל יש כיום היתר רעלים אינה מספיקה כדי לקבוע איזה היתר יידרש לו במסגרת ההסדר החדש.
יש לבחון את הפעילות מול התוספת השלישית לחוק החומרים המסוכנים ולבדוק אם מתקיימים התנאים לתחולת היתר רעלים אחוד, לרבות הצורך באישור סביבתי במסגרת רישיון העסק.
בנוסף, יש לבדוק אם הפעילות טעונה היתר פליטה אחוד לפי חוק אוויר נקי, משום שבמקרה כזה עשוי לחול מסלול רישוי אחר.
ומה לגבי מפעל שאינו מגיע לספים שנקבעו בתוספת השלישית?
גם כאן לא נכון להסיק אוטומטית שהוא פטור מהיתר רעלים. יש לבחון את הוראות הדין הרלוונטיות, לרבות תקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) והוראות המעבר.
אילו דרישות עשויות להופיע בהליך הרישוי?
הבקשה להיתר והמסמכים הנלווים לה נועדו לאפשר לממונה לבחון את הפעילות במפעל, את ההשפעות האפשריות על הסביבה ועל בריאות הציבור ואת הסיכונים הנובעים מהעיסוק בחומרים מסוכנים.
היקף המידע הנדרש משתנה בהתאם לרמת הסיכון, למורכבות הפעילות ולדרישות החלות על המפעל.
לכן, אין רשימת מסמכים אחת שמתאימה לכל המפעלים.
עם זאת, לצורך בדיקת התחולה והיערכות ראשונית כדאי לרכז כמה נתונים מרכזיים:
- רשימה עדכנית של החומרים המסוכנים, הכוללת שמות חומרים, מספרי CAS, ריכוזים וגיליונות בטיחות (SDS).
- הכמויות המרביות המוחזקות באתר, לרבות במחסנים, במכלים ובתהליכי הייצור.
- פירוט הפעולות המבוצעות בחומרים, כגון אחסון, שימוש, ייצור, טיפול והעברה.
- נתונים על כושר הייצור, ההספק והיקף הפעילות, ככל שהם רלוונטיים לסיווג.
- מיקום החומרים באתר, אמצעי האחסון והתשתיות למניעת דליפות.
- נהלים ואמצעים לניהול סיכונים ולהיערכות לאירועי חומרים מסוכנים.
- היתרי רעלים, אישורים סביבתיים, דיווחים ותכתובות קיימות מול המשרד להגנת הסביבה.
אלה נתונים שכדאי להכין לצורך הבדיקה הראשונית, אך אין משמעות הדבר שכולם חייבים להיכלל בכל בקשה להיתר.
האם רמה א׳ מחייבת תמיד סקר סיכונים או שיתוף ציבור?
לא ניתן להסיק שכל מפעל המסווג ברמה א׳ חייב באופן אוטומטי לבצע את אותם סקרי סיכונים או לעבור הליך שיתוף ציבור.
הדרישות תלויות בסוג הפעילות, בהוראות החוק ובהנחיות החלות על הבקשה.
בהתאם למאפייני המפעל, עשויים להידרש סקרי סיכונים, ניתוח תרחישי חירום, מידול או מסמכים מקצועיים אחרים.
גם לגבי שיתוף ציבור קיימת הבחנה. החוק מתייחס לבקשות מסוימות להיתר ברמה א׳, עבור פעילויות המסומנות בכוכבית בתוספת השלישית ובהתאם לתנאים שנקבעו.
לכן, לפני שקובעים אילו מסמכים נדרשים, חשוב לבדוק את פרט הפעילות ואת הדרישות הספציפיות החלות עליו.
באותה מידה, רמה ב׳ אינה פוטרת מפעל מהיערכות לחירום, מניהול סיכונים או מעמידה בתנאי ההיתר.
מה כדאי למפעל לעשות כבר עכשיו?
לפני שמתחילים להכין בקשה להיתר, כדאי לבצע בדיקה מסודרת של המצב הקיים.
הבדיקה צריכה לתת מענה לחמש שאלות מרכזיות:
- האם רשימת החומרים המסוכנים מעודכנת?
יש לוודא שהרשימות משקפות את כלל החומרים הרלוונטיים המוחזקים באתר ואת הכמויות המרביות שלהם, ולא רק את המידע המופיע בהיתר הקיים.
- האם נבדקו כל תכונות הסיכון של החומרים?
יש לבחון את סיווג החומרים, את ערכי הסף הרלוונטיים ואת הצורך בחישוב מצרפי בהתאם להוראות התוספת השלישית.
- האם זוהו כל הפעילויות המתקיימות באתר?
יש לבחון את סוגי הפעילות ואת היקפם לפי חלק א׳ וחלק ב׳ של התוספת, לרבות כושר ייצור והספק כאשר הם רלוונטיים.
- האם קיימים פערים בין ההיתר הנוכחי לבין הפעילות בפועל?
שינויים בתהליכי ייצור, בכמויות החומרים, בשיטות האחסון או בתשתיות עשויים להשפיע על דרישות הרישוי.
- מהו מסלול הרישוי שיחול על המפעל?
יש לבדוק אם הפעילות נדרשת להיתר רעלים רגיל, להיתר רעלים אחוד או להסדרה במסגרת היתר פליטה אחוד, וכן לברר את מועדי ההגשה והוראות המעבר החלים עליה.
לבדיקה מוקדמת יש יתרון מעשי: היא מאפשרת לזהות פערים לפני תחילת הליך הרישוי ולהיערך בהתאם.
למידע רחב יותר על מועדי התחילה, הוראות המעבר וההסדרים הנוגעים להיתרים קיימים, ניתן לעיין ב[מדריך המרכזי לרפורמת הרישוי הסביבתי המשולב](קישור למאמר המרכזי).
שאלות נפוצות
אם יש לנו כיום היתר רעלים, האם ברור שנידרש להיתר רעלים אחוד?
לא. יש לבחון את סוג הפעילות, את הסיווג לפי התוספת השלישית ואת התנאים לתחולת ההיתר האחוד.
האם מפעל ברמה א׳ נחשב בהכרח למפעל מסוכן יותר?
רמה א׳ מבטאת פוטנציאל השפעה סביבתית גבוה יותר לפי קריטריוני הרישוי שנקבעו בחוק. עם זאת, הסיווג אינו מחליף הערכת סיכונים פרטנית של המפעל.
האם רמה ב׳ פירושה שהמפעל פטור מהיתר רעלים?
לא. רמה ב׳ היא רמת רישוי ולא פטור. פעילות הטעונה היתר ברמה זו חייבת לעמוד בדרישות ההיתר ותנאיו.
האם אפשר לקבוע את הרמה לפי הכמות הרשומה בהיתר הקיים?
לא תמיד. הסיווג עשוי להתבסס גם על סוג הפעילות, כושר הייצור, ההספק ותכונות הסיכון של החומרים.
האם חומר בעל כמה תכונות סיכון יכול להשפיע על הסיווג?
כן. ככלל, כאשר לחומר כמה תכונות סיכון, יש לבחון את ערכי הסף החלים על כולן, בכפוף להוראות המיוחדות שבתוספת השלישית.
האם כמה חומרים בכמויות נמוכות יכולים להביא לסיווג ברמה א׳?
כן. במקרים המוגדרים בתוספת השלישית נדרש לבצע חישוב מצרפי של חומרים בעלי תכונות סיכון רלוונטיות. לכן, העובדה שכל חומר בנפרד אינו מגיע לערך הסף אינה מספיקה לקביעת הסיווג.
האם כל מפעל ברמה א׳ חייב לעבור הליך שיתוף ציבור?
לא. החובה חלה על בקשות ופעילויות מסוימות בהתאם להוראות החוק.
האם היתר רעלים אחוד מחליף את רישיון העסק?
לא. ההיתר עשוי לשמש גם כאישור המשרד להגנת הסביבה ולכלול תנאים סביבתיים הנוגעים לרישיון העסק, אך אינו מחליף את רישיון העסק עצמו.
האם מפעל שאינו נכלל ברמה א׳ או ברמה ב׳ פטור בהכרח מהיתר רעלים?
לא. יש לבדוק את הוראות הדין הנוספות ואת תקנות הסיווג והפטור לפני שמגיעים למסקנה כזו.
צריכים עזרה בבדיקת תחולת הרפורמה?
בשחר הנדסת בטיחות אנו מסייעים למפעלים ולארגונים במיפוי חומרים מסוכנים, בבדיקת דרישות הרישוי הסביבתי, בבחינת הסיווג לפי התוספת השלישית לחוק ובהיערכות להליכי הרישוי.
👉 לפרטים על שירותי איכות הסביבה שלנו
👉 לקריאת המדריך המרכזי לרפורמת הרישוי הסביבתי המשולב
📞 לייעוץ מקצועי: 073-7421999
המידע במאמר הוא מידע מקצועי כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקה פרטנית של דרישות הדין. תחולת הדרישות והיקף המסמכים הנדרשים נקבעים לפי הוראות החוק ומאפייני הפעילות של כל מפעל.
